אהלן גידי וטל,
קודם כל - אהבתי מאוד את הסרטון, בהחלט מעורר השראה ואני חושב שזה רעיון מצוין.
הזדהיתי עם הרבה ממה שדיברתם עליו שם.
גדעון, רציתי לשאול אותך בנוגע למשהו שהזכרת שם -
אני מרגיש שבכללי אני מתגבר על הפחדים שלי עם בחורות - בעיקר בלגשת אליהן וכו', בסדר גמור – אפילו הרבה יותר מאז הקורס.
אבל כשאני יוצא עם מישהי קורה לי הרבה שאני נתקע בשלב ה"נשיקה".
אתה אומר שלא צריך לפחד פשוט ליזום את זה, או שאין כזה דבר "הרגע הנכון" כמו בסרטים, אבל אני באמת לא מוצא מתי בדרך כלל.
או שיותר מזה - קורה שבמשך כל הדייט אני עצמי, וזורם, ושמח וכולי אנרגיה חיובית וצוחקים ופאסון, ואני מרגיש שהבחורה ממש נדלקה עלי והבנאדם שאני, אבל לקראת סוף הדייט – כשכבר הגעתי לחדר שלה / לדירה שלה / למכונית איתה - אני סוג-של נלחץ, ורוצה כבר להביא את הנשיקה (או יותר מזה), ואז אני פתאום נהיה מעין כבד כזה, יותר שקט, פחות זורם, פחות חי, ורק מנסה להביא כבר את הרגע הזה.
ואני מרגיש שגם הבחורה מרגישה את זה. ואז זה הרגע ש"כן, מאוחר, אני צריכה לעבוד מחר", ואני פשוט מרגיש חרא ברגעים האלה, ובעיקר ברגעים שאחרי שנפרדנו:
כי אפילו אם היא ממש נהנתה כל הערב, וגם אני ממש נהניתי רוב הערב – עד לחלק האחרון - , ואני רוצה להגיד לה את זה, ולסיים את הדייט ברגל ימין, עם חיוך, ועם מסר ש"אני זה שצריך ללכת, דברי איתי בקרוב ,אולי נעשה משהו" זה פשוט לא קורה.
אני כל כך מרוכז באיך להוציא משהו פיזי עכשיו מזה, שאני שוכח להיות בכלל מרוכז במה שהולך מסביבי, ואז אני מסיים את זה ממש כמו מעאפן. והן בטח גם מרגישות שאני מבואס בסוף הדייט, וזה משדר לדעתי שאני מבואס שלא "המשכנו הלאה" הערב, ונראה לי שזה מרתיע הרבה פעמים להמשך.
הייתי חושב שפיתרון אפשרי זה לא להיות בהכרח לחוץ על נשיקה בפגישה ראשונה, אבל מאז מאפ"י ובכלל – התקופה האחרונה – זה נראה לי כמו דבר MUST.
אשמח אם תוכל לזרוק לי עצה בעניין בסרטון הבא,
תודה מראש ותמשיכו להיות אדירים, חבר'ה!
Cheers!
שאלה בעקבות הסרטון
אהלן גידי וטל,
קודם כל - אהבתי מאוד את הסרטון, בהחלט מעורר השראה ואני חושב שזה רעיון מצוין.
הזדהיתי עם הרבה ממה שדיברתם עליו שם.
גדעון, רציתי לשאול אותך בנוגע למשהו שהזכרת שם -
אני מרגיש שבכללי אני מתגבר על הפחדים שלי עם בחורות - בעיקר בלגשת אליהן וכו', בסדר גמור – אפילו הרבה יותר מאז הקורס.
אבל כשאני יוצא עם מישהי קורה לי הרבה שאני נתקע בשלב ה"נשיקה".
אתה אומר שלא צריך לפחד פשוט ליזום את זה, או שאין כזה דבר "הרגע הנכון" כמו בסרטים, אבל אני באמת לא מוצא מתי בדרך כלל.
או שיותר מזה - קורה שבמשך כל הדייט אני עצמי, וזורם, ושמח וכולי אנרגיה חיובית וצוחקים ופאסון, ואני מרגיש שהבחורה ממש נדלקה עלי והבנאדם שאני, אבל לקראת סוף הדייט – כשכבר הגעתי לחדר שלה / לדירה שלה / למכונית איתה - אני סוג-של נלחץ, ורוצה כבר להביא את הנשיקה (או יותר מזה), ואז אני פתאום נהיה מעין כבד כזה, יותר שקט, פחות זורם, פחות חי, ורק מנסה להביא כבר את הרגע הזה.
ואני מרגיש שגם הבחורה מרגישה את זה. ואז זה הרגע ש"כן, מאוחר, אני צריכה לעבוד מחר", ואני פשוט מרגיש חרא ברגעים האלה, ובעיקר ברגעים שאחרי שנפרדנו:
כי אפילו אם היא ממש נהנתה כל הערב, וגם אני ממש נהניתי רוב הערב – עד לחלק האחרון - , ואני רוצה להגיד לה את זה, ולסיים את הדייט ברגל ימין, עם חיוך, ועם מסר ש"אני זה שצריך ללכת, דברי איתי בקרוב ,אולי נעשה משהו" זה פשוט לא קורה.
אני כל כך מרוכז באיך להוציא משהו פיזי עכשיו מזה, שאני שוכח להיות בכלל מרוכז במה שהולך מסביבי, ואז אני מסיים את זה ממש כמו מעאפן. והן בטח גם מרגישות שאני מבואס בסוף הדייט, וזה משדר לדעתי שאני מבואס שלא "המשכנו הלאה" הערב, ונראה לי שזה מרתיע הרבה פעמים להמשך.
הייתי חושב שפיתרון אפשרי זה לא להיות בהכרח לחוץ על נשיקה בפגישה ראשונה, אבל מאז מאפ"י ובכלל – התקופה האחרונה – זה נראה לי כמו דבר MUST.
אשמח אם תוכל לזרוק לי עצה בעניין בסרטון הבא,
תודה מראש ותמשיכו להיות אדירים, חבר'ה!
Cheers!