עזבו אתכם מתיאוריות על "איך ואיפה להכיר". ארץ ישראל שופעת רווקים ורווקות- על הכביש, במכולת, בחתונה של הבת דודה או בגינת הכלבים. רוני רוזנמן לא מתביישת להתחיל.
מאת: רוני רוזנמן, אתר ההיכרויות cupid
בחמש השנים האחרונות, חברותיי ואני חורשות את הברים השונים באזור ת"א והשרון (בואו נהיה כנים – את הפיק-אפ ברים השונים). באחת הפעמים פגשנו את תמיר- ברמן מקסים שבמקרה חברתי שרונה הייתה מדריכה שלו במילואים. כמו שאתם מבינים, תמיר פינק אותנו בכמה וכמה משקאות על חשבון הבית.
כמה שעות וכמה משקאות מאוחר יותר, התחיל איתי בחור שיצא לי לומר עליו משהו בסגנון "אם אני הייתי נראית ככה, הייתי שמה שק על הראש ולא יוצאת מהבית. למה הוא בכלל מדבר איתי?". ואז, תמיר יקירנו שיתף אותי בתיאורית "האחד לעשר" שלו, והרי היא לפניכם:
בחור שיתחיל עם עשר בחורות, סביר שתשע מהן יגידו לו "לא" ואחת תגיד "כן". בחורה שתתחיל עם עשרה גברים, סביר להניח שתשעה יגידו לה "כן" ואחד יגיד לה "לא". "אז את מבינה, רוני", אמר לי, "לבנים אין בעיה להתחיל איתכן. הם גם ככה רגילים ומורגלים לשמוע 'לא'".
שלוש שנים מאוחר יותר, הגיעה השיחה עם שירי, בשישי בערב:
- מה את עושה?
- סתם, משוטטת באינטרנט...
- רגע, מה קרה ליוסי?
- מה קרה?
- חשבתי שאמרת שהוא חמוד ואת כולך בעננים ובעניינים.
- סתם מעבירה את הזמן וגם מדברת איתו.
- איפה? במסנג'ר?
- לא, באתר הכרויות.
לא אפרט לכם את שאר השיחה, אבל צר לי לומר שלא הבנתי! אם שני אנשים נפגשו תחת המקלדת, ואח"כ נפגשו לקפה ודיברו בטלפון, ושניהם טוענים שמאד התלהבו זה מזו- מה יש להם לחפש ביום שישי באותו אתר היכרויות?!
יום ראשון בבוקר
בדרך לעבודה, יצא לי לחשוב על תיאורית ה"אחד לעשר" של תמיר- על זה ששירי ממש התמכרה לאתרי היכרויות ושם היא מתחילה עם כל דבר גברי (כל עוד הוא בסטנדרטים של בראד פיט ומעלה) לעומת מיכל שלא מתחילה עם אף אחד וטוענת שגברים צריכים להתחיל איתנו ו"יש דרך לעשות את זה".
פתאום, ללא בושה, חותך אותי רכב. עשיתי מה שכל ישראלי טוב עושה – התעצבנתי ועברתי נתיב לראות מי הבן זונה שחתך אותי... להפתעתי, הבן זונה היה חמוד לאללה וללא טבעת – טוב נו, מה עושים עכשיו?
אם היינו בפקק, הייתי יכולה לכתוב לו איזה פתק ולשגר איך שהוא, אבל אנחנו בעומס וכל הזמן חולפים זה על פני זה – הוא בטיוטה החמודה שלו עם מדבקה המציינת שם היי-טקי. בניתוח מהיר הוא גם חמוד, לפחות מעל גיל 25/6 כנראה גם עם שכל ומשכורת שהיא מינימום ממוצעת למשק.
החלטתי לא לוותר. רשמתי את מספר הלוחית ואת שם החברה. הגעתי לעבודה והתקשרתי לחברתו, ביקשתי את קצין הרכב אמרתי לו שמדובר בעניין פרטי ושמר בחור חונה דרך קבע במקום לא לו ואני מבקשת את שמו ומספרו, על מנת להחליף איתו מילה או שתיים בנושא. יוסי, קצין הרכב, אמר שהוא לא מכיר אותי – פרטים הוא לא ייתן (יוסי, באמת איפה חוש הרומנטיקה שלך?), אבל הוא מוכן להשאיר לו הודעה (תודה רבה לך באמת). זה היה בערך בתשע בבוקר. 7 שעות מורטות עצבים אח"כ הוא התקשר – זה היה לפני חודשיים, ומאז אנחנו ביחד ומאושרים.
טוב נו, האמת שמיקי נורא פרגן לי "על האומץ", אבל יש לו חברה והם מתחתנים בקיץ (מזל טוב, מיקי). אז אולי מיקי הוא האחד לעשר שלי, אבל 90% סיכוי (לפחות לפי התיאוריה של תמיר) שזה היה יכול להיגמר אחרת עם סיפור פנטסטי לילדים.
המסקנה - כל מה שצריך זה קצת אומץ לצאת מקופסא (גם מקופסת המחשב) ולספוג את ה"לא" פנים מול פנים. עזבו אתכם מתיאוריות וסטנדרטים ל"איך ואיפה להכיר" וצמצמו מפגשים באתרי היכרויות. ארץ ישראל שופעת רווקים ורווקות בכל מקום על הכביש או בסופר, בחתונה של הבת דודה או בגינה כשמטיילים עם הכלב... מה יש לכם להפסיד?!
או במילותיו של וינסטון צ'רציל "הצלחה היא היכולת לעבור מכישלון לכישלון, מבלי לאבד את ההתלהבות".
לאתר ההיכרויות cupid, לחצו כאן
אני רוצה להתחיל להצליח עם נשים!
