מקום: מרכז ענב, הופעת ג'אז.
באתי לבד.
מקום ריק. שני מלצרים יושבים מקשקשים. ניגש לקופה וקונה כרטיס.
מסתכל סביב, בוחן את המקום. מסתכלים עלי חזרה.
לוקח את הכרטיס והולך לשבת בצד. מסתכל על המקום. שעה לפני ההופעה. רגוע. אוהב את השקט.
כמה דקות, והולך לשבת בשולחן בלובי. ניגש לכסא אחד מארבעה, ובמקביל בחורה בלונדינית יפהפיה, גיל סביבות הארבעים, נראית מדהים, עיניים כחולות מחייכות, מושכת כסא אחר. אני מתיישב והיא נרתעת:
"את יכולה לשבת" אומר לה. מתיישבת ומחייכת. חיוך של בת 25.
מביט לה בעיניים. לא מזיז. היא מסתכלת עלי. לא מזיזה. מחייכת מעט, מחזיר חיוך, היא משפילה מבט. אני מסיט את שלי.
"מתי זה מתחיל?" שואלת
זו התחלה של שיחה נהדרת. אני צוחק עליה שהיא מחכה לחברים ולא יודעת מי בכלל מגיע, שהיא לא יודעת מי מופיע ומה, היא שואלת מי אני, אני אומר שאני מנגן, ושאני אוהב להתרועע לפני ההופעה עם הקהל, מדבר איתה רבע שעה כאילו אותי היא באה לראות. היא מאמינה. צוחק עליה שהאמינה.
המון סימני התעניינות מצידה, צוחקת, מביטה לי בעיניים המון, המון שתיקות ורק מבט, מתח באוויר. נשענת אלי, מתעניינת בי, לא אומרים הרבה, משפט פה משפט שם, והרבה קשר עין. לדעתי היא הייתה בהלם מעצמה. הייתה בהלם מהבטחון ששידרתי, מקשר העין הבטוח.
ידיד שלה מגיע. כל תשומת הלב אליו. לא מסתכל עליה אפילו. מדברים על ההופעה.
היא פונה אלי, אני חותך אותה כי ראיתי מישהו מוכר. פותח איתו שיחה של 2 דקות. היא מחכה.
היא צריכה כספומט. שואלת אותי איפה יש, לא יודע. "טוב אני אחפש" והולכת.
אחרי 10 מטרים אני קם והולך אחריה. חושב לעצמי "סוףסוף אייסוליישן. לא לפשל"
עוקב אחריה למעלית ואומר: "התחרטתי".
"על מה?"
"אני אגיד לך אח"כ"
"טוב תלווה אותי לכספומט" עם חיוך שחבר'ה, אומר, "אוי כ"כ רציתי שהוא יצטרף..."
קינו.
נוגע בה בגב בכניסה למעלית. שפת הגוף שלי בתוך המרחב האישי שלה. אנחנו בתוך המעלית. אני עומד כשקצה הנעל שלי נוגע בשלה. מביט לה עמוק בעיניים.
אומרת "עוד ידברו עלי..." במבוכה. זה IOI.
נוגע לה בשיער. מלטף ביד.
הולך על KC. חמש דקות אחרי היכרות
היא נרתעת. "לא".
אני יודע שהיא רוצה. מתרחק. קצה הנעל בקצה שלה.
"אתה צעיר..." אומרת. "בן כמה אני נראה?". "לפחות 25". "אני בן 22" (לא רציתי שקר) "ילד". לא מתייחס. היא רוצה. אני מרגיש.
ממשיכים ללכת לחפש. היא מתפזרת, אני אומר בסמכותיות "בואי". היא באה אחרי. הולכת לפני, אומר לה "למה שלא תלכי עוד שני מטר קדימה" בציניות. היא באה לידי. למה את לא מסתכלת עלי, היא מסתכלת בעיניים ועושה קוואליפאינג. ממשיך קינו. בגב, בכתף, קצת בשיער.
ניסיתי להשאיר אותה שם, היא רוצה לחזור. החברים מחכים. חוזרים. לעזאזל, נגמר האייסוליישן. יש רק את ה-10 שניות במעלית. אני מחליט שאני הולך על עוד נסיון לנשק.
אנחנו במעלית.
"יש לנו 10 שניות ביחד" אני אומר, ונוגע לה ביד. היא רוצה, אני מרגיש, היא בהלם מהבטחון שלי, לא יודעת מה לעשות עם עצמה. מנסה שוב לנשק. היא נרתעת. "אייל ידברו עלי.." "זה מה שמפריע לך?" "כן". הדלת נפתחת. נגמר אייסוליישן, איןנשיקה. עוד 10 דקות והיה.
הולכים לכיוון הלובי. "אתה חמוד" אומרת. "אני לא אוהב חמודים" עונה בלי להסתכל עליה ונכנס ללובי. נפרדים. היא יושבת עם החברים, אני הולך לקחת יין. חוזר לשולחן שלהם שם ישבתי בהתחלה - "אפשר לשבת נכון?" שואל את החברים. "כן בטח". מדבר קצת עם החברים. היא קמה לקחת יין. היא שם. אני קם אחריה. מול שתי המלצריות בגילי, אני אומר לה "אני צריך אותך הצידה". שם זין על מה שיחשבו. היא נבוכה. באה הצידה. "אני רק רוצה מספר טלפון".
"אם הייתה לי בת בגילך הייתי לוקחת אותך בשבילה...". סימן התעניינות.
מחליט שזהו. עשיתי את שלי. מחייך ומנתק מגע.
רשמתי לה פתק כזה: "אני לא מחפש ילדות, אני מחפש עומק. הסתכלת לי בעיניים ולא הזזת. זה מספיק. רק לדבר. זה מה שאני רוצה. אייל *******050"
לא נתתי לה בסוף. היא הייתה עם חברים מהעבודה. לא רציתי להביך אותה. בדיעבד - טעות.
לצערי זכרתי בעיקר התרחשויות ולא דיבורים. היה המון דיבור מצוין, שאם הייתי זוכר אותו, היה הופך לסיפור יותר איכותי.
היא הייתה מדהימה. הלוואי שכל בת 20 הייתה כמוה.
