בכל קומוניקציה בין שני אנשים או יותר, אנחנו יכולים להסתכל על פרמטרים שונים. אחד הפרמטירם האלה, הוא הרגשת הנוחות וההרמוניה, בה נמצאים האנשים המשתתפים בקומוניקציה. עד כמה נוח לאנשים האלה, להישאר בתוך תהליך הקומוניקציה. אם רמת הנוחות היא גבוהה, קשה להפסיק קומוניקציה כזו, זו תהיה קריעה, הפסקת התהליך בו האדם נמצא באיזון כלשהו ומעבר לתהליך אחר (זה שיבוא אחרי הקומוניקציה). לעומת זאת, קומוניקציה שרמת הנוחות של המשתתפים בה נמוכה, אינה תוכל להתקיים בתור קומוניקציה שתשיג את המטרות הרצויות.
כדי שמטרות הקומוניקציה יושגו, רמת הנוחות חייבת להיות גבוהה.
רפורט (Rapport), זהו תהליך יצירה ושמירת הנוחות בקומוניקציה.
חשוב לציין שרפורט זהו תהליך טבעי. הוא נוצר בין אם אנו יודעים עליו או לא.
ב-NLP ישנה הנחת יסוד, שאומרת שהגוף והתודעה, זוהי מערכת קיברנטית אחת.
הנחת יסוד שאולי עלולה להיראת כמפחידה, אבל פירושה מאוד פשוט והוא ואומר שכל שינוי במצב הפיזיולוגי של הגוף שלנו (שינוי תנוחה, תנועות, קצב נשימה, מהירות דיבור וכו' וכו'), גורם לשינוי בתודעה שלנו (מחשבות, רגשות, אמוציות). אותו הדבר פועל בכיוון השני. שינוי בתודעה ובהרגשה הפנימית, יגרום לשינוי במצב הפיזיולוגי. אי אפשר לשנות אחד מהם, בלי שהשני ישתנה.
מן הסתם אנשים עצובים אינם מתחילים לרקוד ולחייך, אלא נראים בצורה מאוד מסויימת לרוב וניתן לזהות את מצב רוחם בשפת הגוף שלהם. לעומתם אנשים שמחים אינם יושבים מכורבלים עם הראש בין הברכיים.
בשביל מה עלינו ליצור רפורט עם בן אדם מסויים? כדי שלאחר מספר דקות נוכל לשמוע מבחורה "אני מכירה אותך רק כמה דקות ואני כבר מרגישה כאילו אני מכירה אותך כל החיים!". זוהי כמובן סיבה מצויינת, אבל לא מספיקה בשבילנו.
רפורט גורם לאנשים לתת אמון אחד בשני. כאשר ישנה רמת נוחות גבוהה בין אנשים, ישנו אימון, האנשים נפתחים אחד כלפי השני בשיחה ומרגישים ביטחון וקירבה אחד לשני. ברגע שזה מתרחש, המידע המועבר מתקבל בצורה מלאה יותר, כמות הפילטרים קטנה, ההתנגדויות נעלמת ואנשים רוצים לשתף פעולה אחד עם השני.
את רוב הטכניקות מעולם ה-NLP, רצוי ומומלץ לבצע במצב של רפורט.
תארו לכם, איך ההרגשה כאשר אתם מדברים עם חבר טוב שאתם מכירים עוד מהילדות לעומת מישהו שהיכרתם לא מזמן.
ישנן מספר שיטות לשיפור מצב הרפורט. נעבור עליהן בקצרה. אלו אינם דברים מהפכניים, אלו דברים שקורים אתכם ביום יום. אתם משתמשים בזה בלי שאתם מודעים לזה בעבר. עכשיו יש לכם הזדמנות לקחת לידיכם את התהליך ולהעביר אותו מהתליך שהיה בלתי מודע לתהליך שאתם שולטים בו.
השיטות מפורטות מהגסה ביותר, לעדינה ביותר.
שיטה א' - הצטרפות לתנוחה - שיקוף
כמו שאמרנו, המצב הרגשי שלנו תמיד מתבטא במצב הפיסיולוגי שלנו ולהיפך. מכיוון שכולנו בני אדם, שפת הגוף של כולנו דומה ומצבי תודעה שונים מתבטאים בצורה דומה.
כדי שנוכל להבין את עולמו הפנימי של אדם אחר טוב יותר, להרגיש את רגשות דומים לרגשות שהוא חווה עכשיו, להבין את מצב הרוח שלנו ברגע נתון, עלינו לעשות את שפת הגוף שלנו דומה לשלו. שינוי שפת גוף, יגרור שינוי בתודעה.
בשיטה זו, אנו משנים את התנוחה שלנו לתנוחה דומה של הפארטנר לקומוניקציה. יש לשים לב על תנוחת הרגליים, הידיים, זווית הגוף, זווית הראש וכד'.
השיקוף, יכול להיות ישיר (צד ימין לצד ימין) או מוצלב (צד ימין לצד שמאל, כמו מראה).
בתהליך ההצטרפות לתנוחה, בד"כ מתחילים מהפרטים הגדולים ומתקדמים לקטנים. לדוגמא: זווית הגוף, תנוחת הרגליים, הידיים, זווית הראש ביחס לגוף וככה לאט לאט מתקדמים עד להשלמת ההצטרפות לתנוחת הגוף של האדם השני.
שיטה ב' - הצטרפות על פי תנועות
בשיטה זו, אנו מצטרפים לתנועות של האדם. בתהליך הקומוניקציה, האדם עושה תנועות כלשהן (בד"כ). אלו יכולות להיות תנועות עם הידיים, עם הראש, תנודות של הגוף וכד'.
כדי להצטרף לתנועותיו של אדם אחר, יש לחזור על התנועות שלו. ישנן כמה נקודות שחשוב להדגיש.
1. החזרה לא חייבת להיות מדוייקת ב-100%. מספיק כיוון כללי של תנועת היד למשל.
2. התנועה לא חייבת להיעשות עם אותו האיבר בגוף. אם האדם מנדנד את הרגל, מספיק לעשות תנועת נדנוד דומה, באותו הקצב עם היד.
3. התנועות לא חייבות להיות באותו הקצב, אבל חייבות להיות בתוך הקצב. למשל, על כל שתי תנועות של הפארטנר, ניתן לעשות תנועת יד אחת דומה.
4. התנועות לא חייבות להיות במקביל. אפשר לחזור על התנועות אחרי שהוא סיים לעשות אותן. למשל כאשר יהיה תורך לדבר.
שיטה זו דורשת תשומת לב רבה ואימון רב.
שיטה ג' - הצטרפות לנשימה
שיטה זו קשה משתי קודמותיה, אבל יכולה לתת רפורט הרבה יותר עמוק, בייחוד בצירוף לשיטות הקודמות. כמובן היא דורשת תשומת לב הרבה יותר גדול, אימון רב ויצירתיות.
בשיטה זו, אנו מצטרפים לנשימה, שכוללת מספר פרמטרים. קצב הנשימה, עומק הנשימה, הפסקות ועוד כמה פחות משמעותיים.
כדי להצטרף לנשימה של אדם אחר, יש קודם כל לזהות את הנשימה שלו. ישנם מספר דרכים לעשות זאת.
להסתכל על הכתפיים, חזה אצל האשה, בטן אצל הגבר. לשים יד על הכתף או לחבק. אם עדיין לא מזהים את הנשימה שלו, ישנו כלל. בעת הדיבור, האדם נושף. נסו לשאוף אוויר ולדבר באותו הזמן. לא כל כך נעים, נכון?
לאחר שזיהינו את הנשימה, משנים את הנשימה שלנו. גם כאן ישנן בעיות שאפשר להיתקל בהן.
לדוגמא קצב נשימה מהיר מדי או איטי מדי, שקשה לעמוד בו. במקרה זה בדומה לתנועות, ניתן להקטין או להגדיל את הקצב פי שתיים. ז"א על כל נשימה שלו, נשימה אחת שלך או להיפך.
דרך נוספת להיצטרפות לשנימה, היא בעזרת תנועות. לאחר שזוהתה הנשימה, עושים תנועות קצובות עם היד על פי קצב הנשימה של האדם. דרך זו מתאימה לאנשים שמתקשים או לא רוצים לשנות את נשימתם במקרים מסויימים.
שיטה ד' - הצטרפות לדיבור
שיטה מאוד חביבה, בה אנו מצטרפים לדיבורו של האדם על פי מהירות הדיבור שלו, גובה הקול, עומק הקול, מילים קבועות שהוא חוזר עליהן, שבלונות בדיבור, הפסקות בן המילים וכל שאר הפרמטרים האופייניים לדיבור.
גם כאן, בדיוק כמו בשיטות הקודמות, מזהים את כל הדברים הנ"ל אצל בן השיח וחוזרים עליהם כשמדברים איתו.
ישנן עוד מספר שיטות כגון הצטרפות למימיקה, הצטרפות לרמות לוגיות, הצרפות למערכת ייצוגית מובילה. על שיטות אלה לא נרחיב במסגרת מאמר זה, כיוון שהן דורשות רמת מיומנות גבוהה מאוד וידע נוסף. אם תלמדו להשתמש רק בארבעת הדרכים המוצגות כאן, יהי זה די והותר ליצירת ראפורט מעולה עם אנשים.
